בעבר, אנשים שסבלו ממחסור בשיניים, שיניים פגומות או רקובות, נאלצו לחיות עם פגם אסתטי זה. אז טיפולי השתלות שיניים, גשרים וכתרים לא היו נגישים לרוב הציבור מבחינה כלכלית ולכן מי שסבל מפגמים אלו לא יכול היה לתקן אותם.

שנות האלפיים הביאו איתם חידושים רבים בעולם רפואת השיניים, החל מטיפולי שיניים בלייזר וכלה בשיקום מלא בטיפול אחד. בין לבין התרבות האפשרויות לטיפולי השתלות שיניים, זאת בעקבות ירידה משמעותית במחירי השתלים הדנטליים. כיום ישראל מוכרת בעולם רפואת השיניים כמעצמת שתלים דנטליים מה שבא לידי ביטוי בייצוא שתלים באיכות גבוהה לכל העולם ובאחוזי הצלחה גבוהים של טיפולים אלו.

 

 

שתלים דנטליים הם למעשה ברגים קטנים בצורת גליל אשר מוחדרים לעצם הלסת. תפקידם הוא לשמש עוגן עיבור שתלים וגשרים לשן אחת או יותר. השתלים עשויים טיטניום מאחר והחיבור של חומר זה עם העצם הוא מצד אחד, חזק ומצד שני, ניתן לשליפה במידת הצורך.

מה שמשפיע על איכות השתל והצלחת ההשתלה, הוא עיצוב ועיבוד השתל. מאחר והשתלים צריכים להיתפס בצורה חזקה בעצם ולהיקלט היטב. צורת העיבוד הממוחשבת של שתלים דנטליים כיום, מוכיחה את עצמה כבר שנים רבות.

 

 

שתלים דנטליים מהווים בסיס לשיקום שיניים חסרות. אם מדובר על שן אחת, השתל יחזיק את הכתר, בתחילה יהיה זה כתר זמני ולאחר מכן כתר קבוע. מבנה הכתר יתאים בגודל ובגוון לשאר השיניים בפיו של המטופל.

אם מדובר על השתלת גשר של מספר שיניים, יונחו לרוב שתלים דנטליים בשתיים עד ארבע נקודות בלסת, אליהן יתחבר הגשר. אחרי החדרת שתלים דנטליים לעצם הלסת, יש להמתין לקליטתם בעצם, פרק זמן זה נמשך כ3 חודשים בערך, אך הוא יכול להשתנות לפי השיטה על פיה עובד הרופא. בתקופת ההמתנה לקליטתם של השתלים, יולבשו עליהם כתרים זמניים שניתנים להרכבה והסרה. אחרי שתסתיים קליטתם של השתלים, יולבשו עליהם כתרים קבועים.

 

 

שתלים דנטליים מתאימים למרבית האוכלוסייה. מאחר והשתל צריך להיתפס בעצם הלסת, אזי שפגמים שונים בעצם הלסת יכולה למנוע את החדרתו, כמו כן ישנן בעיות רפואיות כרוניות שונות שיכולות להקשות על ביצוע ניתוחי שתלים, למשל, סוכרת, מחלות עצם שונות ועוד. מטופלים שעברו טיפולי הקרנות באיזור הראש והצוואר, לא יוכלו לעבור טיפולי השתלות במשך מספר שנים אחרי תום ההקרנות. חשוב לציין שגם סיכויי ההצלחה של טיפול השתלות אצל מעשנים, הינו נמוך ביחס לשאר האוכלוסייה.