התקבלהבקשת תובעת להוסיף חוות דעת רפואיות נוספות למרות שחלפה רשמית תקופת ההתיישנות
הדיןקובע כי ניתן להגיש תביעה כנגד אחר תוך פרק זמן מסויים, ואחריו התביעה מתיישנת,כלומר לא ניתן יותר להגיש תביעה בגינה, אלא אם כן היא עונה על החריגים שבחוק.ההתיישנות בנזיקין היא של שבע שנים, וניתנו מספר הסברים לקיומה. אחד ההסברים הואכדי להגן על הנתבע, שלא יצטרך להחזיק ראיות זמן רב מדי. הסבר אחר הוא שתובע שמאחרבתביעתו נתפס כמי שויתר על הזכויות שלו, והסבר נוסף הוא שקיים אינטרס ציבורישהמערכת לא תתעסק בתביעות ישנות עקב הקושי המעשי בבירורן.
ביהמ"שקיבל בקשה לצירוף שתי חוות דעת לתביעה שהוגשה אחרי תום תקופת ההתיישנות ואף לאחרשעברו למעלה מעשר שנים מיום קרות הנזק, כיוון שעילת התביעה המקורית לא היתה שונהמחוות הדעת, וכיוון שהנזק שעלול היה להיגרם לתובעת מאי צירופן של חוות הדעת היה גדולעשרת מונים מהנזק שנגרם לתובעות מצירופן.
בשנת1995 התגלה אצל ליאת ממצא קליני בשדה, ובגינו נשלחה לבדיקת ממוגרפיה, אך רק לאחרכשנה ערכה רופאת קופת החולים בירור לממצא, ואז התברר כי הוא סרטני. ליאת נותחה ונותרולה נזקים: היא סובלת מפגיעה חמורה בתפקודה של ידה הימנית בגלל הצטברותם שלנוזלים, כאבים מתחת לבית שחייה כתוצאה מכריתת הבלוטות, מה שהצריך ועדיין מצריךטיפולי פיזיותרפיה, ונזקקת לכדורים לטיפול מונע. היא אף נאלצת לעבור טיפוליםכימותרפיים, ואף עברה טיפולים בקרינה. דרגת הנכות שנקבעה לה ע"י המל"להיא בשיעור של 60%.
ליאתהגישה בחודש ינואר 2000 תביעה ברשלנות רפואית נגד רופאת קופת חולים שטיפלה בה ונגדקופת חולים מכבי בגין איחור באבחונו של סרטן השד. לטענת התובעת, הנתבעות התעלמומממצא קליני בשד ולא המשיכו בבירור רפואי אודותיו במשך כמעט שנה, ועקב כך נגרמו לההנזקים הנ"ל, ואף כמות הקרינה שהיא עוברת גדולה יותר מכמות הקרינהשהיתה עוברת לו הגידול היה מטופל במועד מוקדם יותר מיד כשנתגלה. גם התוצאה האסתטיתגרועה עקב הצורך בניתוח רחב. מומחה מטעמה קבע כי אף הוקטנו סיכויי הריפוי שלה. בחודשיוני 2006 לאחר כשש וחצי שנים מיום הגשת כתב התביעה המקורי ולמעלה מעשר שנים מיוםקרותו של הנזק התובעת צירפה לתיק ביהמ"ש עוד שתי חוות דעת, האחת קובעת אתהקשר הסיבתי שבין האיחור בגילויו של סרטן השד והקרינה שנאלצה לקבל לבין נכותה,והשנייה הקובעת לה נכות אורתופדית של 20% עקב הגבלה בתנועות ידה.
הנתבעותהגישו בקשה להוציא את שתי חוות הדעת הנוספות שהוגשו מהתיק בנימוק כי הוגשו אחריתקופת ההתיישנות. לטענתן, למרות שהנזקים שבחוות דעת האורתופד אשר קבעה נכותאורטופדית היו ידועים לתובעת, היא לא הגישה חוות דעת זו עם כתב התביעה או לפני תוםמועד ההתיישנות. כמו כן טענו טענת שיהוי: התובעת נמנעה במשך כשבע שנים מלהגיש את חוות הדעת הנוספות. בנוסף טענו הנתבעות כי התובעתנמנעה מלהציג בפני המומחה מטעמן את נתוני הקרינה, וכך המומחה מטעמן לא יכול היהלהשלים את חוות דעתו. הנתבעות טענו כי הוספת חוות הדעת בשלב זה מהווה מעין מקצהשיפורים ופוגעת בנתבעות.
אילכך, מיד לאחר מכן בסוף דצמבר 2006 כמעט שבע שנים מיום הגשת כתב התביעה המקורי התובעתהגישה בקשה לתיקונו של כתב תביעתה ע"י צירוף של שתי חוות הדעת הנ"ל.
ביהמ"שדן בשתי הבקשות במאוחד, וקיבל את בקשת התובעת לתקן את כתב תביעתה בדרך של צירוףשתי חוות הדעת הנוספות.
ביהמ"שציין כי הגישה הרווחת בבתי המשפט בבקשות לתקון כתב התביעה היא ליברלית, לפיה, מאפשרביהמ"ש את תיקונו של כתב התביעה בכל עת שהדבר נדרש על מנת לדון בנושא השנויבמחלוקת. הבקשה לא תותר במקרה שמתן רשות לתקן את כתב התביעה ישלול מהנתבע הגנה, שהיתהעשויה לעמוד לו אילו התביעה היתה מוגשת קודם לכן, או כאשר בתיקון של כתב התביעה ישהוספת עילה חדשה שבינתיים התיישנה. אם העילה אינה חדשה ונותרה זהות בין העילהשבכתב התביעה ובין חוות הדעת המבוקשת לצירוף יתיר ביהמ"ש את הצירוף גם אחריתום תקופת ההתיישנות.
ביהמ"שקבע כי במקרה דנן הוספת חוות הדעת לכתב התביעה אינה בגדר עילה חדשה, ולכן טענתההתיישנות אינה עומדת לנתבעות.
כמוכן ביהמ"ש לאקיבל את טענת השיהוי למרות שחלפו למעלה משש שנים בין הגשת התביעה לבין הוספת חוות הדעת, כיוון שבאמצעות חוותהדעת הנוספות התובעת תוכל להוכיח את מרבית נזקה, ואילו בהיעדרן הדבר יימנע ממנה. ביהמ"שהדגיש כי דחיית בקשתה של התובעת יגרום לה נזק הגבוה עשרת מונים מהנזק שנגרםלנתבעות מחמת צירופן של חוות הדעת לכתב התביעה המקורי. כן הדגיש ביהמ"ש כיכיוון שעדיין לא החל השלב של שמיעת הראיות, אין מניעה לקבלת הבקשה.
תא (חי') 2511/00 ר.ל נ' ד"ר מרינה סברדלוב
ניתן ביום:21/02/2007