באופן מפתיע, שיניים תותבות אינן המצאה מודרנית. לפי דברים של חוקרים רבים מסתבר כי נמצאו עדויות שהן שימשו את בני האדם כבר לפני כ-6,500 שנה.
שיניים תותבות אז והיום
כיום, שיניים תותבות עשויות מסוגים שונים של גומי ופלסטיק, אך בעבר כאשר לאנשים לא היתה גישה לחומרים מסוג זה היה נהוג לעשות את התותבות משנהב, עצמות, פורצלן ואפילו משיני אדם. הראשונים שפיתחו תותבות מסוג זה היו האטרוסקים שישבו באיטליה בתקופה שקדמה לאימפריה הרומית והן מתוארכות לשנת 700 לפנה"ס.
ישנן עדויות אודות אנשים שבתקופת המלחמות של נפוליאון הגיעו לשדות הקרוב מצוידים בצבתות ועברו בין גופות החיילים שנפלו במטרה למצוא את השיניים הכי מובחרות שיש על מנת להשתמש בהן בפה של אחרים. למרבה הצער, הדבר הותיר את אלה שיכלו להרשות לעצמם להחליף את שיניהם בשיניים של אחרים תקועים עם שיניים במצב ירוד למדי או לחלופין בשיניים עם צבע מוזר וגודל לא מתאים ולעתים אף עם שיניים רקובות.
תותבות מפורצלן החליפו בהדרגה תותבות משיני אדם כבחירה המועדפת עבור העשירים. יחד עם זאת, לתותבות מסוג זה היו מספר חסרונות בולטים: היתה להן נטייה להיסדק בקלות ועתים קרובות הן היו בגוון בהיר מדי מכדי להטמע בין השיניים האחרות בפה.
עובדות מעניינות על שיניים תותבות
אחת הבעיות הגדולות ביותר עם שיניים תותבות שמציין ד"ר עמוס בוכניק, הינה שלפה לוקח זמן להבין ש"הדברים החדשים" האלה בחלל הפה הם לא מזון. כאשר אדם שם לראשונה שיניים תותבות, המוח לעתים טועה בזיהויין וחושב כי הפה מלא במשהו אכיל ומתחיל לשלוח הודעות לבלוטות הרוק על מנת שאלה יגיעו לעבוד ולעכל. כתוצאה מכך המכשול הכי גדול שיש להתגבר עליו בהתחלה הוא שפע של רוק.